עברו שנתיים מאז אותו ערב בו נכנס רעול פנים לבית האגודה בפינת נחמני בערב מוצ”ש בעת פעילות הברנוער וריסס עשרות כדורים לעבר הילדים השהו במקום באותו עת,
הרוצח, טרם נתפס, והותיר אחריו ילדים/ות שבורים/ות ושכל שתי משפחות, ניר כץ (26) וליז טרובשי (16) ז”ל, נורו למוות באותו ערב.
הירי אמנם התרחש בבית אגודת הלהט”ב בישראל (הומואים לסביות בי וטרנס), והכדורים אכן נורו לעבר נוער להט”בי,
אך הירי הזה לא פגע רק באותם ילדים/ות אשר שהו במקום, או במשפחותיהם או בציבור הלהט”בי.
מה שהתרחש באותו מרתף מייצג את מה שכל אחת ואחד מאתנו בתור ישראלים/יות צריכים להתנגד לו,
בלי קשר לצבע עורנו או השפה שאנו דוברים/ות, הגובה שלנו או המקום בו אנו חיים, לא בשל מי בחירותנו את מי לאהוב או אל מי שבחרנו להתפלל,
אלא כחלק מהחברה הישראלית, כחלק מהמכלול האנושי.
את ערב הזיכרון נתחיל משדרות רוטשילד פינת נחמני, בסמוך לבית האגודה, ונצעד לאורך השדרה, נרד בשדרות בן ציון עד שנגיע לגן מאיר,
שם נתכנס לעצרת זיכרון בסימן ‘אל תשנא’.
‘אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל’, כך אמר רבין בערב בו נורה למוות ע”י מתנקש.
הוקעת השנאה והאלימות מתוכנו , הינה ערך עליון בחברה הישראלית,
ועל כן העצרת בסימן ‘אל תשנא’ פונה לכלל הציבור הישראלי, על כל שסעיו.